טיפולים

ד"ר גולדשמיט מתמחה במגוון רחב של טיפולים

פוליפים ומיומות – פוליפ אנדומטריאלי

פוליפים ברירית הרחם הינם גדילת יתר נקודתית של בלוטות ורקמת רירית הרחם הבולטת מעל פני השטח של רירית הרחם. גודלו של פוליפ יכול לנוע בין מילימטרים ספורים עד סנטימטרים אחדים בגודל. לעיתים נדירות הם מכילים מוקדי צמיחה ממאירים. פוליפים ברירית הרחם הם נדירים בקרב נשים צעירות מ -20 שנים. השכיחות עולה בהתמדה עם הגיל, השיא בעשור החמישי של החיים. פוליפ גדול ברירית הרחם יכול גם להיות קשור לשימוש בתרופות כגון טמוקסיפן.

פוליפים אלה עשויים להיות קשורים לסיכון גבוה יותר לממאירות. בנשים עם סרטן המעי הגס (הקולון) תתכן שכיחות מוגברת של פוליפים ו/או סרטן רירית הרחם לעומת האוכלוסייה הכללית.

ממצאים קליניים: פוליפים ברירית הרחם אחראים על כרבע מהמקרים של דימום חריג בנשים לפני ואחרי גיל המעבר. דימום לא סדיר הוא הסימפטום השכיח ביותר בנשים עם פוליפים ברירית הרחם. פוליפים רבים הם ללא תסמינים כלל.

פוליפים הם גורם חשוב אבל נדיר לאי פוריות. פוליפים ניתנים לזיהוי ע"י בדיקת אולטרהסאונד. ובהתאם למקרה, מומלץ היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לאשר את האבחנה. אם אין ספק על ידי אולטרסאונד, היסטרוסקופיה ניתוחית מתוכננת באופן ישיר. פוליפים קטנים אשר אינם גורמים לדמומים ניתנים למעקב בלבד במקרים מסוימים. כריתת הפוליפ הוא טיפול הבחירה במקרה של דימום וגם במקרה של אי פריון.

בנשים שעברו כריתת פוליפ בגישה היסטרוסקופית השיעור גבוה באופן משמעותי להריון. לכן, מומלץ להסיר פוליפים מרירית הרחם אצל נשים עקרות, גם בהיעדר של דימום חריג.

מיומה/שרירן

שרירנים הם גידולים אגן הסולידיים (קשיחים) השכיחים ביותר אצל נשים. כשליש מהנשים בגילאים 40-50 מפתחות שרירן. השרירן הוא ברוב המקרים שפיר (בכ 0.5% מדובר בגידול ממאיר). ברוב המקרים השרירנים אינם גוררים תסמינים (הם אסימפטומטים) ומתגלים באקראי בבדיקה שגרתית. אצל כ-30% מהנשים עם שרירן מופיעים סימנים ותלונות.

הסימפטומים השכיחים המלווים גידול זה הם דמום ווסתי מוגבר ולעיתים אנמיה הגורמת לעייפות כרונית, כאבים בשיפולי הבטן, לחץ על שלפוחית השתן ורקטום והפרעה לפוריות. בדיקת האולטרה סאונד היא הבדיקה החשובה ביותר לאבחון והגדרה של מצב זה. קיימת חשיבות להגדיר את כמות השרירנים, גודלם ומקומם המדויק. הגישה הטיפולית משתנה בהתאם לתוצאות האולטרה סאונד, גיל האישה, תלונותיה ותוכנית הילודה שלה. באופן כללי ניתן לחלק את השרירנים לשלוש קבוצות בהתאם למקום ברחם.

שרירן סובמוקוזי או תת רירי הוא שרירן אשר כולו או חלק ממנו בולט אל תוך חלל הרחם. שרירן אנטרהמורלי או תוך דפני נמצא כולו בתוך דופן הרחם ושרירן סובסוזי הוא שרירן שבולט לחלקו החיצוני של הרחם הפונה אל חלל הבטן. שרירן הראשון אשר בולט לחלל הרחם הוא זה שיכול להתאים לטיפול היסטרוסקופי. ברוב המקרים נשים מתלוננות על דמומים חזקים וכאבים בזמן הוסת ומיד אחרי הניתוח חשות הקלה משמעותית. במקרים מסוימים מבצעים היסטרוסקופיה אבחנתית על מנת לאמת את האבחנה ולקבל החלטה סופית האם ניתן לבצע את הניתוח בגישה היסטרוסקופית. כריתה מלאה אפשרית ברוב המקרים.

במקרים מסוימים יש צורך בביצוע ניתוח בשני שלבים בהפרש של חודש-חודשיים.

אבחנה וטיפול: אבחנה וטיפול: האבחנה בין סוגי האנומליה הרחמית חשובה ביותר כי הרחם המחיצתי ודיסמורפי הם ברי תיקון

שארית אחרי לידה או הפלה

השלייה מתפתחת במהלך ההיריון בתוך הרחם על מנת לשמש כמעבר מזון וחמצן, ועקב כך היא מקושרת הן לאם והן לעובר דרך חבל הטבור. במהלך לידה תקינה נפלטת השלייה עד כחצי שעה לאחר הלידה וזו צריכה להיפרד בשלמותה מהרחם. לעיתים עלולה להיווצר שארית רקמת הריון בחלל הרחם. הדבר עלול לקרות הן בלידה רגילה, בניתוח קיסרי או בהפלה טבעית או יזומה.

מצב זה קורה כאשר השארית נותרת נעוצה ברמות שונות בדופן הרחם. במידה והשארית אינה מוסרת היא עלולה לפגוע בתפקודו התקין של הרחם, דבר שעשוי להוביל לבעיות פוריות, ולהתמעטות הדימום בעת וסת עד הפסקתו באופן מוחלט. מצב זה עלול להיווצר כתוצאה מהידבקויות בחלל הרחם, הנקראות גם – "תסמונת אשרמן". שארית שלייה תוחמר אם מתלווה לה זיהום ברחם, במיוחד בעת גרידות חוזרות.

ממצאים קליניים: דימום לא סדיר הוא הסימפטום השכיח ביותר בנשים עם שארית אחרי לידה או הפלה. חלק מהמקרים הם ללא תסמינים כלל. החשד לשארית ניתן לזיהוי ע"י בדיקת אולטרה סאונד. בהתאם למקרה, מומלץ היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לאשר את האבחנה.

טיפול: הטיפול הוא בהתאם לתסמינים ולגודל הממצא באולטרה סאונד. ישנם מקרים שמומלץ מעקב בלבד ובדיקת אולטרה סאונד חוזרת לאחר הוסת. בעיקר אם מדובר בממצאים קטנים או שאולי מדובר בקריש דם ולא בשארית. במקרים אלו ניתן להוסיף תרופות המכווצות את הרחם במטרה לעזור בפליטה ספונטנית של אותן שאריות. אם מדובר בממצא שלא יכול להיפלט בצורה ספונטנית ו/או שהדימומים לא פוסקים, מומלץ לבצע היסטרוסקופיה ניתוחית.

הטיפול הכירורגי המקובל עד לפני מספר שנים היה גרידה של חלל הרחם. הטיפול יעיל ברוב המקרים אבל לגרידה מספר חסרונות: מדובר בפעולה "עיוורת", קרי, ללא ראיה ישירה של חלל הרחם אשר עלולה לפגוע ברירית הרחם ולגרום להידבקויות תוך רחמיות ובמקביל היא עלולה להחמיץ חלק מאותן השאריות רקמה. בשנים אחרונות ההיסטרוסקופיה הניתוחית הפכה לטיפול בחירה במרכזים רפואיים רבים. היא מאפשרת הוצאת השארית תחת ריאה ישירה. ההיסטרוסקופיה ניתוחית נעשית עם מכשור דומה לזה אשר משמש לכריתת פוליפ או שרירן אלא שהפעם לא משתמשים באנרגיה חשמלית על מנת לא לפגוע ברירית הרחם.

מחיצה/ מומים מולדים

מומים מולדים של הרחם הם לעתים קרובות נעדרי תסמינים (אסימפטומטיים) ולכן האישה לא מרגישה ולא יודעת על קיומם. הם עשויים להשפיע על אישה בזמן הריון, כמו גם על הבריאות הגינקולוגית שלה. קשה לקבוע את שכיחות מומי הרחם המולדים מפני שנשים רבות עם מומים כאלו כלל אינן מאובחנות. ידוע ששכיחות גבוהה יותר של מומי רחם מולדים קיימת בקרב נשים עם בעיות פריון והפלות.

מחיצה – הינה הסוג הנפוץ ביותר של פגם הרחם. הרחם המחיצתי מתפתח כתוצאה מפגם בספיגת מחיצת קו האמצע בין שתי הצינוריות (ע"ש מולריאן) היוצרות את המבנה התקין של הרחם בעובר הנקבי. מידת חומרת המחיצה משתנה ממחיצת קו אמצע קטנה ולכישלון מוחלט לספיגת המחיצה וכתוצאה מכך הרחם חצוי עם מחיצת אורך המגיעה עד הנרתיק. לרחם מחיצתי יש מרקם חיצוני רגיל אבל שני חללים פנימיים. בנשים עם רחם מחיצתי ישנו סיכון גבוה יותר להפלות חוזרות בתחילת הריון, הפלה מאוחרת או לידה מוקדמת. כמו כן גורם יותר למצגים פתולוגים כמו מצג עכוז בזמן הלידה. תיקון כירורגי וחיתוך המחיצה בהיסטרוסקופיה מספקת תוצאות מצוינות.

רחם דו קרני: נובע מהיתוך חלקי בלבד של הצינוריות המולריאניות. הדבר מוביל במידה משתנה של ההפרדה של קרנות הרחם. לרחם דו קרני ניתן להבחין בשנץ בקונטור החיצוני של הרחם אשר גם בו מדובר בשני חללי רירית רחם.

רחם "דידלפי": הוא למעשה "רחם כפול" או דמוי שני רחמים, זה לצד זה. המצב מתרחש כאשר שתי הצינוריות המולריאניות נכשלות באיחוי במהלך התפתחות העובר הנקבי, ובכך נוצר שכפול של מבני הרבייה- 2 רחמים ו2 צווארי רחם. לנשים עם רחם דידלפי יש לעיתים רבות תוצאות פריון טובות. מחיצה בנרתיק ניתן למצוא ב 75 אחוז מהמקרים והיא עלולה לגרום לקושי בזמן יחסי מין או בלידה. אותן נשים יכולות לעבור כריתה של המחיצה בנרתיק.

רחם חד קרני: במקרים אלו קיימת קרן אחת של הרחם. החלל קטן יחסית לנורמה ולכן הסיכון להפלות או לידה מוקדמת מוגבר. השחלות במצב זה בד"כ תקינות מאחר ותהליך היווצרות שלהן ממקור אחר.

רחם דיסמורפי: חלל רחם צר ולא מפותח בצורת האות "T".

אבחנה וטיפול: האבחנה בין סוגי האנומליה הרחמית חשובה ביותר כי הרחם המחיצתי הוא בר תיקון בהיסטרוסקופיה ניתוחית והסוגים האחרים לא. בדיקת אולטרא סאונד, בעיקר תלת מימד, חשובה מאד לקביעת סוג המום בדרכי הרבייה. MRI עשוי להיות שימושי בקביעת קיומו או אי קיומו של צוואר הרחם במום רחם מורכב, או נוכחות של תפקוד רירית הרחם במקרה של קרן המנותקת מהרחם וקצה חסום.

במקרים של מומים מסובכים או אי אפשרות להגיע לאבחנה באמצעי הדמיה שתוארו ניתן לקבל פרטים נוספים על ידי לפרוסקופיה, וגינוסקופיה או היסטרוסקופיה בהרדמה. למומי רחם יש שכיחות גבוהה יותר של מומים במערכת השתן כמו חוסר של כליה או כליה אגנית. במקרים מסוימים מומלץ לבצע אולטרה סאונד כליות.

הידבקויות או תסמונת אשרמן

הידבקויות: הידבקויות תוך רחמיות מתפתחות בדרך כלל כתוצאה מנזק (טראומה) רחמית. מידת היווצרות הידבקויות וההשלכות של הידבקויות על קווי המתאר של חלל הרחם משתנות במידה ניכרת. עם מחלה מינימאלית, רצועות דקות של רקמה נמתחות בין המשטחים של חלל הרחם ואילו מחלה חמורה, מתאפיינת בהכחדה מוחלטת של החלל, עם הקיר הקדמי של הרחם דבוק אל הקיר האחורי. ההפרעה הידועה גם בשם תסמונת ע"ש אשרמן, אשר הוגדרה על ידי הגינקולוג הישראלי יוסף אשרמן בשנת 1948. כ 90 אחוז מן המקרים, ההידבקויות הרחמית קשורות לסיבוכי גרידה אחרי הפלה או לידה. גרידה חוזרת על אובדן ההיריון מגבירה את הסיכון להתפתחות הידבקויות.

הידבקויות רחמיות יכולות גם להתפתח ברחם לא הריוני, כתוצאה מפגיעה של רירית הרחם בהליכים כגון כריתת שרירן, גרידה שאינה קשורה בהריון, התקן תוך רחמי ועוד. טראומה היא הגורם העיקרי של הידבקויות תוך רחמיות, אם כי זיהום עשוי לשחק תפקיד מינורי תורם. הידבקויות תוך רחמיות עשויות להיות ללא תסמינים מיוחדים וללא שום משמעות קלינית.

הסימפטומים הינם:

  • פגיעה בפוריות
  • אי סדירות המחזור החודשי (מיעוט וסת, העדר וסת)
  • כאב מחזורי באגן
  • אובדני הריון חוזרים

עקרות היא הסיבה הנפוצה ביותר בגללה נשים פונות לבירור והערכה: בכ 43 אחוז מהנשים עם הידבקויות רחמית יש מידה מסוימת של אי פוריות. אי סדירות ומיעוט בדמום במחזור החודשי גם מהווה סיבה שכיחה בפניה לבירור.

אבחנה וטיפול: האבחנה מתבססת על הדגמה של הידבקויות תוך רחמיות על ידי היסטרוסקופיה אבחנתית. במידה ויש חשד להידבקויות בצילום רחם (HSG) או הידרוסונוגרפיה, נשים מופנות להיסטרוסקופיה אבחנתית על מנת לאמת את האבחנה. טיפול שגרתי להידבקויות תוך רחמיות הוא היסטרוסקופיה ניתוחית והפרדת הדבקויות.

מטרת הניתוח היא להחזיר את גודלו וצורתו התקינה של חלל הרחם, וכן תפקוד רירית הרחם והפוריות. הליך זה מתחיל על ידי הצבת היסטרוסקופ בפתח החיצוני של צוואר הרחם ועם החדרתו לכיוון חלל הרחם מתבצעת הפרדת הידבקויות על ידי מכשיר חד. המטרה היא שחזור האנטומיה הנורמלית. הליך זה יכול להתבצע באמצעות סכין חשמלית או מספריים. לאחר הניתוח חשוב לנסות להקטין את הסיכון של היווצרות הידבקויות מחדש. גישה אחת היא ליטול אסטרוגן במינון גבוה אחרי הניתוח בכדי לקדם צמיחה מחודשת של רירית הרחם, המלצה נוספת הינה לבצע אבחון היסטרוסקופי סדרתי החל מ 3-4 שבועות לאחר הפרדת ההידבקויות הראשונית.

הסיבה לכך מקורה בעובדה שאם מתרחשת היווצרות של הידבקויות חדשות הן יכולות להיות מופרדות בקלות עם ההיסטרוסקופיה האבחנתית בביקורת. גישה נוספת היא השארה של צנתר (קטטר ע"ש פולי) עם בלון מנופח כ- 5 סמ"ק או החדרת התקן מניעה תוך רחמי לתוך חלל הרחם מיד לאחר ההפרדת ההידבקויות והוצאתם מאוחר יותר.

דימומים וצריבה של רירית הרחם

דימומים: הכמות הממוצעת של איבוד דם בזמן הווסת הינה 35-40 מ"ל בכל מחזור, אבל טווח ימי הדימום הוא רחב. הביטוי Menorrhagia (מנורגיה) מתייחס לאובדן דם וסתי יותר מ 80 מ"ל. מאחר שקשה לכמת את אובדן דם הוסת בקביעה קלינית, האבחנה של menorrhagia מתבססת בעיקר על ההיסטוריה של המטופלת, נפח דם מופרז או משך הדימום.

לרוב הנשים עם דימום רחמי כבד דרוש טיפול רפואי אשר יכול להיות מנוהל על בסיס תרופתי כרוני. אולם מדי פעם, הרחם מציג דימום חמור מספיק כדי לדרוש הערכה וטיפול רפואי מיידי. ולכן חולות שיציבות מבחינת לחץ הדם, הדופק וכיוב' (מצב המוגדר רפואית כיציבות המודינמית) אפשר להעריך ולטפל באופן אמבולטורי. בזמן שעבור נשים לא יציבות מבחינה המודינמית עם אנמיה המקשה את תיפקודן (סימפטומטית) או עם דימום פעיל, יש לטפל במסגרת אשפוז.

השכיחות וההשפעה: כ 5% מהנשים בין הגילאים 30 ו 49 שנים פונות לייעוץ עם רופא בשל menorrhagia. אנמיה מחוסר ברזל מתפתחת ברוב המקרים. איכות החיים עשויה להיות מושפעת; ישנן אף נשים המשנות את פעילויותן היומיומיות (כגון היעדרות מעבודה וחוסר תיפקוד מלא) בגלל דימום רחמי מוגזם.

סיבה: האטיולוגיה (סיבה) משתנה בהתאם לקבוצת הגיל של המטופלת.

Menorrhagia בקרב נשים לפני גיל המעבר היא בדרך כלל עקב עיוות במיבנה רירית הרחם. שרירנים מהווים סיבה נפוצה. הסיבות השכיחות אחרות כוללות פוליפים ברירית הרחם, אדנומיוזיס, או נוכחות התקן תוך רחמי. דימום שמופיע לסירוגין כמו בהיעדר ביוץ, ואנדומטריטיס הם נפוצים פחות. גדילת יתר (היפרפלזיה) של רירית הרחם או סרטן רירית הרחם הם נדירים אבל יש תמיד לזכור ולשלול אפשרות זו.

בקרב נשים סביב גיל המעבר המנורגיה יכולה להיות תוצאה של מחזורים ללא ביוץ. החוסר הורמון הפרוגסטרון בתקופת מעבר זו עלולה להוביל לתקופות ממושכות של חשיפה להורמון האסטרוגן ללא האפקט הנוגד והמאזן של הפרוגסטרון. ייצור אסטרוגן כרוני ללא התנגדות על ידי ייצור פרוגסטרון בכמות נאותה מאפשרת המשך התפשטות וגדילה לא מבוקרת של רירית הרחם.

בסופו של דבר רירית הרחם מעובה עוברת נשירה שאינה אחידה וכך דימום לא סדיר שבדרך כלל, ממושך וכבד. חשוב להדגיש שהיפרפלזיה או סרטן רירית הרחם עשוי להיות נוכחת.

טיפול רפואי:

  1. הטיפול הרפואי כולל תרופות נוגדות דלקת, טיפול הורמונלי (אסטרוגן ו/או פרוגסטרון במינונים שונים) ו הקסקפרון (hexakapron). הקסקפרון הוא הטיפול הנפוץ ביותר. מדובר בתכשיר הפועל על מנגנון קרישת הדם (חוסם את המעבר מפלסמינוגן לפלסמין) כאשר המינון המקובל הוא של 1 גר' שלוש פעמים ביום. משפיע בתוך שעתיים עד שלוש שעות מהנטילה. אם יעיל, ניתן לחזור על טיפול בכל מנורגיה וסתית. תופעות לוואי של הקסקפרון כוללות בחילה, סחרחורת ושלשול.
  2. התקן תוך רחמי (מירנה) המפריש חומר בעל פעילות הורמונלית דמויית פרוגסטרון Levonorgestrel. הכנסת התקן תוך רחמי מפחיתה את אובדן הדם הוסתי. הדפוס השכיח ביותר בשלושה חודשים הראשונים לאחר ההכנסה לנשים עם מנורגיה היא הכתמה דמית, ואחרי שישה חודשים, לרוב המטופלות יש אל וסת או וסת המופיע בפירקי זמן ממושכים. התקן המשחרר Levonorgestrel- הינו טיפול רפואי יעיל ב menorrhagia, משפר את איכות החיים באופן משמעותי. תופעות לוואי לטווח הקצר קשורות לדימום לא סדיר (הנפוץ ביותר). טיפול זה מקובל בדימומים אשר מקורם חוסר שווי משקל הורמונלי.
  3. שחרור הורמון אגוניסט לגונדוטרופינים (GnRH analogs) מסוגל לגרום למצב המדמה את גיל המעבר אצל נשים לפני הגיען לגיל זה ובאופן המוביל להעדר וסת. יש, עם זאת, מספר חסרונות וצורך להגביל את השימוש של התרופות הללו לטיפול במנורגיה כרונית. אלה כוללים את העלות הגבוהה, את הצורך באסטרוגן אם השימוש מעבר לשלושה חודשים, תופעות כגון גלי חום והחזרת אובדן דם הוסת לרמות של טרם הטיפול כאשר התרופה מופסקת.

טיפולים כירורגיים:

א. הרס (אבלציה) של רירית הרחם – אבלציית רירית הרחם היא טיפול יעיל של מנורגיה חריפה. עם זאת, הליך זה אינו מומלץ לנשים אשר לא השלימו את תכניות הילודה שלהן. אבלציה של רירית הרחם היא אלטרנטיבה לניתוח כריתת רחם שמרנית כאשר הטיפול הרפואי נכשל או לנשים שאינם רוצות להתחייב לטיפול רפואי לטווח ארוך.

ב. כריתת רחם – כריתת רחם הוא הטיפול המוחלט למנורגיה. להליך זה יש שיעור גבוה של שביעות רצון המטופלת כי זה מרפא באופן מוחלט, התהליך מבוצע לעתים קרובות לאחר ניהול רפואי שנכשל, אינו קשור לתופעות לוואי הקשורות לתרופות ואינו דורש הליכים ממושכים חוזרים או מעקב. ניתן לבצע היום כריתת רחם שלמה או תת שלמה (לא כולל צואר הרחם) גם בגישה זעיר פולשנית (לפרוסקופיה).

נישה של קיסרי

זה הפגם שנוצר בזמן החתך בדופן הרחם בזמן הניתוח הקיסרי. הופעת הנישה באזור הצלקת של קיסרי שכיחה מאוד אבל מעט מאוד נשים זקוקות להתערבות כירורגית כי הנישה לא מהווה בעיה כלל.

התלונות העיקריות אשר דורשות טיפול הן כתוצאה מדם שמצטבר באוזר ה"נישה" וגורם להכתמות או דמום ממושך לאחר סיום הוסת או לאי פוריות מכיוון שזה עלול לפגוע בהשתרשות של העובר.

באבחנה מתבצעת בשילוב של אולטרהסאונד והיסטרוסקופיה אבחנתית. בהתאם לתוצאות הבדיקה, בהתחשב בתלונות ותוכניות הילודה תתקבל החלטה על הדרך הנכונה לטיפול ב"נישה"

לרוב הנשים אם "נישה" אשר זקוקות לטיפול, זה נעשה בהיסטרוסקופיה ניתוחית וצריבת רירית הרחם שהצטברה באזור. התיקון הלפרוסקופי עם כריתה ותפירה מחדש של הצלקת הניתוחית מיועד למיעוט הנשים.

אי פוריות והפלות חוזרות

אי פוריות: חיים חדשים מתחילים כאשר ביצית מאישה מופרית על ידי זרע מגבר. במחזור סדיר בן 28 יום מתרחש הביוץ סביב היום ה 14, כאשר הביצית משתחררת מאחת השחלות (הוא ה "ביוץ"). תהליך ההפריה, קרי, המפגש בין הזרע לביצית, מתרחש בחצוצרת האישה, ולאחר מכן נסחפת הביצית המופרית אל הרחם בו היא עוברת השרשה ברירית הרחם, ואז מתחיל הריון. סיכוי זוג צעיר פורה להרות על ידי קיום יחסי מין סביב מועד הביוץ הם כ 20% בכל חודש. ישנם זוגות אשר לא חשבו שיש להם בעיות פוריות עד אשר ניסו, ונכשלו להרות במשך שנה אחת. כ -20 אחוזים מהזוגות חווים קשיים בהשגת הריון באופן טבעי. במרבית המקרים, בני הזוג יוכלו להרות בסיוע טכנולוגיות הרבייה המגוונות הקיימות כיום. כ- 40 אחוז מבעיות הפוריות מקורן באישה. בעיות הפוריות הנקביות כוללות בעיקר היעדר ביוץ, או אי תקינות של מערכת החצוצרות, הרחם או השחלות.

הפלות חוזרות: אובדן הריון צעיר הינו סיבוך נפוץ למרבה הצער, של ההיריון האנושי. רוב איבודי ההיריון אינם מזוהים מפני שהם מתרחשים לפני או עם הוסת הצפוי הבא. מאלה המזוהים, 15-20% מדובר בהפלות ספונטניות או הריונות מחוץ לרחם שאובחנו לאחר שההיריון אובחן מבחינה רפואית. כ -5% של הזוגות המנסים להרות יחוו 2 הפלות רצופות, ו כ -1% של הזוגות יש 3 או יותר הפלות רצופות.

אתיולוגיה (סיבה):

  • גורם גנטי
  • גורם חיסוני (אוטואימוני)
  • גורם אנטומי מומי רחם מולריאנים – מחיצה רחמית- המום הנפוץ ביותר הקשור באובדן הריון – רחם חד קרני – רחם דו קרני חשיפה ל Diethylstilbestrol פגמים נרכשים (למשל, תסמונת אשרמן) הצרות צוואר הרחם נוכחות שרירנים נוכחות פוליפים
  • סיבות זיהומיות
  • גורם סביבתי עישון צריכת אלכוהול מוגברת
  • הפרעות אנדוקריניות והמטולוגיות

אבחון: אפשרויות הטיפול בבעיות הפוריות ממקור נקבי תלויים בגורם, אך עשויים לכלול:

  • בדיקות דם – כדי לבדוק את הרמות של הורמוני המין והביוץ.
  • בדיקות אולטרסאונד – כדי לשלול את קיומו של שרירן ברחם, לזהות ציסטה שחלתית או נוזל בחצוצרה.
  • צילום רחם – לשלילת בעיה חצוצרתית.
  • היסטרוסקופיה – הסתכלות ישירה אל תוך חלל הרחם.
  • לפרוסקופיה – הליך כירורגי בו מוכנס מכשיר אופטי דרך חתך קטן בבטן, כך ניתן להעריך את אברי הרבייה – רחם, חצוצרות ושחלות.

טיפול: אפשרויות הטיפול בבעיות הפוריות ממקור נקבי תלויים בגורם, אך עשויים לכלול:

  • טיפול הורמונלי – כדי להשרות ביוץ.
  • צינטור חצוצרות – הכנסת צנטר לתוך החצוצרה במקרים של חסימה.
  • לפרוסקופיה – כדי להסיר או לבטל את חסימת חצוצרות, לטפל באנדומטריוזיס, הידבקויות, ציסטות בשחלות או להסיר שרירנים.
  • היסטרוסקופיה – להסיר פוליפים מרירית הרחם, שרירנים, להפריד הידבקויות או לחתוך מחיצה.
  • בסיוע טכנולוגיות הרבייה – כולל הפריה חוץ גופית (IVF), שם מתרחשת הפרית הביצית במעבדה ומאוחר יותר מוחזר/ים העובר/ים לרחם.

 

ד"ר חן גולדשמיט – מומחה בגינקולוגיה, בהיסטרוסקופיה ולפרוסקופיה

לקביעת תור להיסטרוסקופיה ניתן ליצור קשר בטלפון (מתאמת: ענת רבינוביץ') 052-4822880